<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ"ו</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין מולחין חלבים עם בשר. וסכין שחתך בה חלבים לא יחתוך בה בשר. וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר ועכשו נהגו מנקרי בשר לנקר בסכין שחותכין בו בשר. וכתב הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית ג' שער ג') נראה דסמכו מפני שלא אמרו אלא לחתיכת חלבים [אבל מנקרי הגיד וקנוקנת שבו] אין בגידין חלב ושומן [שמן] שידבק בסכין כ"כ. ומ"מ צריך כל אדם ללמד בתוך ביתו שיהיו משפשפין הבשר היטיב לצאת ידי ספקות אלה וכן יהיו מנקרי הבשר מקנחין הסכין תמיד בסמרטוט וכן נהגו רוב המנקרין.
אסור לאדם ליתן הכסלים בעוד החלב עליהן חם על בשר לפי שהקרום שעל החלב נקרא ונשבר על ידי משוש ידי הטבח ובולע ממנו הבשר. ואם עבר ועשה כן יש מי שאוסר. ומגדולי המחברים אמרו שאין דברים אלו נאמרין אלא לכתחלה שמא ישכח מלשפשף ובדרך שאמרו בשני סכינין אבל אם עבר ועשה משפשף יפה יפה ודי לו. ולדברי האוסרין י"ל שדי בקליפה דהלכה כדברי האומר חם לתוך צונן התחתון גובר ומקרר העליון ואינו בולע התחתון אלא כדי קליפה [עכ"ל].
<h2>דף צג:</h2>
כל טבח המנקר ומוכר לאחרים [בחזקת מנוקר] ונמצא אחריו חלב אפילו כשעורה מעבירין אותו [ואם נמצא אחריו כזית אצ"ל שמעבירין אותו אלא אף] מלקין אותו.
<h2>דף צו.</h2>
אין מולחין חלבים עם בשר. וסכין שחתך בה חלבים לא יחתוך בה בשר. וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר ועכשו נהגו מנקרי בשר לנקר בסכין שחותכין בו בשר. וכתב הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית ג' שער ג') נראה דסמכו מפני שלא אמרו אלא לחתיכת חלבים [אבל מנקרי הגיד וקנוקנת שבו] אין בגידין חלב ושומן [שמן] שידבק בסכין כ"כ. ומ"מ צריך כל אדם ללמד בתוך ביתו שיהיו משפשפין הבשר היטיב לצאת ידי ספקות אלה וכן יהיו מנקרי הבשר מקנחין הסכין תמיד בסמרטוט וכן נהגו רוב המנקרין.
<h2>דף צז.</h2>
גדי שצלאו בחלבו אסור לאכל ממנו אפילו מראש אזנו שהחלב נבלע באיבריו ומשביחו ונותן בו טעם אם היה כחוש שלא היה בו חלב כליות ולא חלב קרב אלא מעט כאחד מששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב וכן נמי כתב הרשב"א לפי שחלב בהמה כחושה אינו מפעפע. וי"א שצריך נטילת מקום ויש לחוש באיסורי תורה עכ"ל.
וכן בהמה שצלאה שלימה ולא הסיר ממנה קרומות וחוטין האסורין קולף ואוכל עד מקום שמגיע לאיסור וחותכו ומשליכו וכתב הר"ף ז"ל שאין נראה להתיר אפילו בגדי כחוש אלא א"כ יש בו ששים מן החלב אבל אי ליכא ששים ודאי אסור כל הגדי דכיון דמפעפע בכל החתיכה החלב לא שנא שמן ולא שנא כחוש כדאמרינן החלב מפעפע אפילו (מלמעלה למטה) [מלמטה למעלה].
<h2>דף צח.</h2>
חלב מחובר בחתיכה ונמלח עמה כתב הר"ש ז"ל אפילו יש כל שהוא עושה כל החתיכה נבלה מפני שמין במינו הוא ואינו בטל. והרמנ"ע כתב חתיכת חלב שנמלחה עם חתיכות הרבה של בשר אם החלב דבוק לחתיכה אחת פעמים שהחתיכה שדבוק בה החלב [מותרת ואותה שמונחת אצלה אסורה, כגון] שיש בה ששים מן החלב ואז מותרת אותה חתיכה שדבוק בה. אכן מ"מ צריך לקלוף אותה לצד החלב. ואותה שהיתה מונחת אצל החתיכה שהחלב דבוק בה אם היתה לצד החלב דבוקה לחלב [אין] בה ששים מן החלב החתיכה אסורה אע"פ שאין החלב דבוק בה משום דמפעפע בכל החתיכה. אבל אם היתה מונחת שלא לצד החלב. אפילו אין בה ששים מותרת דחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. ואם אין החלב דבוק לשום חתיכה אותה חתיכה שמונחת אצל החלב אסורה אם אין בה ששים. וכל שאר החתיכות מותרות [והטעם לפי שהחלב אינו מפעפע בלא רוטב]. אבל אם נגע חתיכה אחת או שתים [בלא רוטב] בחלב אפילו הכיר אותן מתחלה כשנגעו בחלב ולבסוף נתערבו יחד שאינו מכיר אותן אם יש ששים מן הכשרות שלא נגעו בחלב יותר מאותן שנגעו כולן מותרות ואפילו אותן שנגעו דחד בתרי בטיל בדבר יבש אפילו ראויין להתכבד כיון דלא אסירי [אלא] משום בליעה ע"כ.
תשובה שהשיב הר"ף ז"ל על חלב הרבה שהיה תלוי בקובה ומלחוהו עם הרבה בני מעים ושאלו לו מה יעשו וענה הרב כי אותה קיבה שהחלב דבוק בה אסורה דשמא אין בה ששים ונעשית נבלה ושאר בני מעים שנמלחו עמה לא מצטרפי לבטל החלב בששים משום דספיקא דאוריתא לחומרא ואיכא לספק שמא נמלחה לבדה והחלב מכוסה בתוך הקיבה אבל הבני מעים אחרים שרו משום דמאי אמרת. אי אמרת חתיכה עצמה נעשית נבלה והמלח מוליך הטעם בכל בני המעים זה אנו דכיון דהאיסור היה מכוסה בתוך הקיבה אינו מוליך הטעם אלא על ידי רוטב וכן משמע [בסוגיא] בטפת חלב ואי אמרת משום ספקא דאוריתא לחומרא נימא בכל החתיכות זאת החתיכה נמלחת עמה ואסורה מ"מ לא איתסרי דכיון דאי אפשר דנגעה בכולהו אמרינן דכל אחת שנמלחה עמה מיד בטלו האחרות דחד בתרי בטל והקיבה אסורה והבני מעים מותרים.
<h2>דף קח.</h2>
תשובה שהשיב הר"ף ז"ל על חלב הרבה שהיה תלוי בקובה ומלחוהו עם הרבה בני מעים ושאלו לו מה יעשו וענה הרב כי אותה קיבה שהחלב דבוק בה אסורה דשמא אין בה ששים ונעשית נבלה ושאר בני מעים שנמלחו עמה לא מצטרפי לבטל החלב בששים משום דספיקא דאוריתא לחומרא ואיכא לספק שמא נמלחה לבדה והחלב מכוסה בתוך הקיבה אבל הבני מעים אחרים שרו משום דמאי אמרת. אי אמרת חתיכה עצמה נעשית נבלה והמלח מוליך הטעם בכל בני המעים זה אנו דכיון דהאיסור היה מכוסה בתוך הקיבה אינו מוליך הטעם אלא על ידי רוטב וכן משמע [בסוגיא] בטפת חלב ואי אמרת משום ספקא דאוריתא לחומרא נימא בכל החתיכות זאת החתיכה נמלחת עמה ואסורה מ"מ לא איתסרי דכיון דאי אפשר דנגעה בכולהו אמרינן דכל אחת שנמלחה עמה מיד בטלו האחרות דחד בתרי בטל והקיבה אסורה והבני מעים מותרים.
